<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יוסי בן זמרא</h1>
<h2>דף קה.</h2>
גרסינן בשלהי פרק הבונה כתב אות אחת נוטריקון רבי יהושע בן בתירא מחייב וחכמים פוטרים. ובגמרא אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא מנין ללשון נוטריקון מן התורה שנאמר כי אב המון גוים נתתיך לאומות. אב נתתיך לאומות, בחור, חביב, מלך, נאמן, נתתיך לאומות. רבי יוחנן דידיה אמר אנכ"י אנא נפשי כתבית יהבית. רבנן אמרי אמירה נעימה כתיבא יהיבא. ואיכא דאמרי יהיבא כתיבא נעימים אמריה. ומייתי התם ירט כרמל נמרצת נצטדק. ותימה דלא מייתי ההיא דבמה בהמה יוצאה [שם נ"ה ע"ב] הלכה כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה. דדרשי כולהו תנאי ואמוראי פח"ז כמים אל תותר בלשון נוטריקון רבי אליעזר דרש פזת חבת זלתה. רבי יהושע פסעת על דת חייבת זנית. רבן גמליאל פיללת חלית זרחה תפלתך. רבי ירמיה בר אבא זכרת עונשו של דבר חלית חולי גדול פירשת מלחטוא. ולא ידענא מאי טעמא דמאן דמהפכי לתיבה, דבשלמא גבי לוחות כתיב משני עבריהם, וניכרין ונקרין כן וכן הכא מאי טעמא. ובפרק רבי ישמעאל במסכת מנחות [ס"ו ע"ב] הלכה קצרוהו ונתנוהו לאביב. כרמל, רך ומל. בצקלונו [ויאמר לעם ויאכלו] בא ויצק לנו ואכלנו ונוי לנו. ואומר כנף רננים נעלס"ה באהבים נושא עולה ומתחטא. ואומר כי יר"ט הדרך יראתה ראתה נטתה. דבי רבי ישמעאל תנא כרמל כר מלא. התם לא מייתי דהכא כולהו, והכא לא מייתי דהתם. והכא והתם לא מייתי פח"ז. ובגמרא דידן לא מייתי צפנת פענח כדדריש התם בבראשית רבה [פ' מקץ] צפונות מופיע ונוחות לו. וכן צופה פודה וכו'. וכן פסים [מד"ר פ' וישב], וכו'. וכולהו איכא למימר מפני חידוש דרשו נוטריקון בר מפסים. אנכי לפי שבכל החומש בלשון אני באזהרת כל המצות. וכאן שינה דרשו. וכן אב המון גוים, חיסר הרי"ש מאברהם והוסיף נו"ן. ירט אין לו חבר. כרמל לא מצינו כי אם באיסור חדש. ואין זה כמו הדר הכרמל [ישעיה ל"ה] שפתרונו כרים מלאים תבואות במחובר, וזה בתלוש. פחז, התיבה יחידאה היא אע"פ שיש ובפחזותם [ירמיה כ"ג] צקלונו אין לו חבר. נתעלסה ונעלסה, דרשה אחרת. צפנת פענח אין לו חבר. אבל פסים, בתמר כתיב [שמואל ב' י"ג] ואת כתונת הפסים אשר עליה קרעה. ונוטריקון דשמות אין לדרוש. וכן שם עיר כגון ירושלים. ורבי יוסי בן זמרא גרסינן באע"פ [כתובות ס"ב ע"ב] דרבי איעסק ליה לבריה בי רבי יוסי בן זמרא. וכהן היה כדאיתא בפרק אחרון דסדר יומא [ע"ח ע"א] אמר רבי אבא רבי יוסי בן זמרא כהן היה וקא מיבעי הלכה כרבי מאיר דאמר בבכורות פרק כל פסולי המוקדשין [ל"ה ע"א] החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו ואין כהן נאמן על של חבירו וכל [שכן] על בכור שלו. או הלכה כרשב"ג דאמר נאמן הוא על של חבירו ולא על שלו. ופשיט ליה הלכה כרשב"ג והתם מסיק דרבי יוסי בן זמרא זקן יושב בישיבה היה.
